אלה שלומקוביץ, אמא של נגה מעיין ואריאל המקסימות ונשואה באושר לאביב.

עוסקת בחינוך מגיל 16 (משנת ההדרכה הראשונה בתנועה) ועד היום.

תחילת הדרך בתנועת הנוער ומשם במסלול ברור לשנת שירות ולשירות צבאי בגרעין נח"ל כמורה חיילת ואח"כ כמפקדת קורסים של מורות חיילות.

עם השחרור החלטתי שאני לא רוצה לעסוק בחינוך, הרי כולם יודעים ש"בחינוך אין כסף". אז הלכתי ללמוד ניהול וכלכלה.

אחרי 3 שנים של כמעט תואר ופעילות חברתית חינוכית ענפה כראש מדור תרבות של אגודת הסטונדטים מצד אחד וסגנית מנהלת היחידה לנוער ופרוייקט בתי הספר הקהילתיים מהצד השני, הבנתי שאי אפשר לברוח מעצמך, אז הלכתי ללמוד לתואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי במכללת בית ברל.

תוך כדי התואר לימדתי בבית ספר שרת בכפר סבא, ניהלתי את מרכז הנוער העירוני בכפר סבא, הנחיתי את מועצת הנוער העירונית של כפר סבא, הייתי מדריכת רחוב בשכונת יוספטל, התנדבתי בניידות הלילה של על"ם וסיימתי את התואר בהצטיינות.

משם המשכתי לתואר שני בסוציולוגיה של החינוך באוניברסיטה העברית בירושליים, ובמקביל ללימודים ולכתיבת התזה שלי שעסקה בנשיות בתנועת הנוער, הייתי מנהלת ההדרכה הארצית של מכבי צעיר, מרצה בבית ברל, מתרגלת באוניברסיטה העברית ולקראת סיום התואר מנהלת ההדרכה הארצית של תנועת הצופים העבריים.

אחרי שנגה נולדה רציתי תפקיד פחות אינטנסיבי, אז הלכתי להיות סמנכ"ל תפעול בעמותת קו הזינוק :).

שני התפקידים האחרונים שלי חידדו לי את הפער בין בני נוער להורים שלהם והבהירו לי את הצורך ליצור גשר ותקשורת בין הורים לילדים בגיל ההתבגרות. בתהליך ארוך של חשיבה, חקר וכתיבה פיתחתי שיטה חינוכית ייחודית המאפשרת להורים לקבל כלים ליצירת תקשורת יעילה וטובה עם ילדים ומתבגרים.

הליווי וההנחייה של הורים וצוותים חינוכיים הם העיסוק שלי בשש השנים האחרונות. אני נהנית מכל רגע ומצליחה לעשות שינוי מדהים ומהיר אצל ההורים וצוותי החינוך איתם אני עובדת.

האני המאמין החינוכי שלי יושב אי שם בין פאולו פריירה, קורצ'אק, ויקטור פרנקל, לוינס וא.ס ניל.

מדריך להורות במתנה

שתפו