איך לגדל ילדים שבטוחים בעצמם?

אלה שלומקוביץ
ד', 01/22/2014 - 11:21
בטחון עצמי אצל ילדים, אמא ובת, בטחון עצמי

כאשר אני פותחת סדנת הורים ומבקשת מההורים לבחור מטרות הוריות- שתיים תמיד מופיעות- הראשונה היא שיהיו מאושרים והשנייה היא שיהיה להם בטחון עצמי- שהם ידעו מה הם שווים ושידעו להוציא את זה לפועל.
זה חשוב לנו כי ילדים עם בטחון עצמי הם ילדים שמעזים יותר, שמנסים יותר ובהכרח גם מצליחים יותר.
כי ילד עם בטחון עצמי הוא ילד עם ידיעה ברורה של הערך שלו, כמו גם ההבנה שהערך שלו לא תלוי בשום דבר. זהו ילד עם ידיעה עמוקה שהוא טוב, ולכן הוא לא תלוי באישורים חיצוניים על מנת לדעת את הערך שלו.
אך מה שלא ממש ברור לנו הוא:
 
איך עושים את זה? איך מגדלים ילד בטוח בעצמו? איך מלמדים אותם מה הם שווים?
 
אל תאלצו את עצמכם לתת מחמאות- אחת הטעויות השגורות היא הנטייה להחמיא לילדים בצורה שאינה פרופרציונלית למציאות. למדנו שמחמאות בונות בטחון עצמי ולכן אנחנו עסוקים להגיד לילדים שלנו כמה הם נפלאים בכל דבר שהם עושים.
זה נכון- מחמאות אכן בונות בטחון עצמי, ולא תשמעו אותי אומרת לא להחמיא, אבל הרבה פעמים אני שומעת הורים ששוללים את מה שהילד חושב על עצמו דרך מחמאה- למשל, הילד צייר ציור שבעיניו לא יפה- הוא ניגש להורה ואומר לו: "יצא לי ציור מכוער". במקום לנהל שיח על דרכי שיפור או לשקף לילד שזה בסדר להרגיש ככה, מרבית ההורים פוצחים בסדרת מחמאות לציור שכל מטרתה היא להוכיח לילד שהוא טועה והציור נהדר...
וזה לא בונה בטחון עצמי. להפך.
אני מציעה להחליף את המחמאות הגורפות באחת מכמה דרכים:
אפשר לשאול אותו מה לא מוצא חן בעיניו בציור, והאם יש דרך לשנות את הציור כך שהוא ימצא חן בעיניו?
אפשר לשקף לו שציור כמו כל מיומנות הוא עניין של אימון ושיפור היכולת.
ואפשר גם להתבעס איתו מזה שהציור לא יצא כל כך טוב, ולשאול אותו מה הוא רוצה לעשות עם זה.
בכל הדרכים האלה יש מקום לרגש של הילד ולהערכה שלו את עצמו, והם עוזרות לו להבין שרק הוא קובע את הערך שלו מצד אחד, ומאפשרות לו מקום לשינוי ולתיקון מצד שני.
 
לא לפנק- פינוק, לתפיסתי, הוא המקום בו אנחנו נמצאים בשמירת יתר על הילדים שלנו. אנחנו מניחים עבורם שהם לא מסוגלים לעשות משהו ולכן עושים אותו עבורם. המסר המובלע שעובר אליהם אומר שאנחנו לא חושבים שהם מסוגלים. ובטחון עצמי בעיקרו הוא תחושת מסוגלות.
אז במקום לעשות בשבילם- לתת להם לעשות. גם אם מתלכלך, ונשפך, ומתקלקל. ככה לומדים, לא?
ואם המצב הוא כזה שהם ממש לא רוצים לעשות? שהם פוחדים מכל משימה?
שני דברים שצריך לבדוק-
האחד: האם אנחנו, ההורים, משדרים פרפקציוניזם? הורים שמשדרים לילד שלהם (ולעצמם) שצריך לעשות דברים "כמו שצריך" או שעדיף לא לעשות אותם בכלל, יגרמו לילדים שלהם להמנע.
השני: איך אנחנו מגיבים כשהילד לא רוצה לעשות משהו? אני רואה הרבה הורים שלוחצים על הילדים, מתוך אמונה שצריך לדחוף אותם לעשות. אני מאמינה שעדיף לפרק את המשימה הגדולה למשימות קטנות ולעודד לעשות כל אחת בנפרד. 
למשל, במקום לדחוף ילד להכין שיעורים כי הוא נמנע מכך- להציע לו רק להביא את הספרים והמחברות, ואחר כך להציע לו לבדוק מה יש לו להכין, ובשלב הבא לבחור דף אחד שהוא מתמקד בו, וכן הלאה. פירוק למשימות קטנות עוזר לילדים להבין את המשימה ולבצע אותה.
 
צרו חוויות של הצלחה במקום להדגיש הצטיינות- עדיף לילדים להצליח במשימות קטנות מאשר להיכשל במשימות גדולות. אני פוגשת הורים בקלינקה שרוצים בשביל הילד שלהם את הטוב ביותר- הקבוצה המצטיינת במתמטיקה, הנבחרת בספורט וכו'. דחיפה של ילדים להצטיינות עלולה לשדר להם שאם הם לא הטוב ביותר, אין לזה ערך. במקום לדחוף להצטיינות, עדיף להדגיש את ההצלחות שכבר קורות. זה בסדר גמור לקבל 80 במתמטיקה, גם אם זה לא הציון הכי טוב בכיתה.
 
שימו דגש על התהליך, על הדרך ולא רק על התוצאה- היפכו את הדרך למשהו שנהנים ממנו. גם במטלות היום יום (להתלבש, להתארגן, להכין אוכל- הכל משימות שניתן להפוך למהנות) וגם במטלות שקשורות ליצירה ולימודים. במקום לדון עם הילד אם הציור מדהים או לא, אפשר פשוט לשאול אם הוא נהנה לצייר אותו. זה מסיט את תשומת הלב מהתוצאה אל התהליך, ונותן ערך למאמץ.
 
למדו אותם שהערך שלהם יציב וקיים ללא קשר לסיטואציה- גם כשאנחנו כועסים, גם כשאין לנו סבלנות, גם כשאנחנו צועקים, גם כשאנחנו לא רוצים לתת לו משהו- הילדים שלנו אהובים, רצויים ובעלי ערך. וחשוב שנגיד להם את זה- גם בסיטואציות קשות.
 
ולסיום- למדו אותם לאהוב את עצמם- אהבה עצמית היא הבסיס לערך עצמי. היא ההבנה שגם עם החסרונות שלי, גם אם אני לא מרוצה ממשהו שעשיתי וגם אם לא השגתי את מה שהייתי אמור להשיג- אני אוהב את עצמי. 
כמאמר השיר: "בדיוק בדיוק כמו שאני- ככה זה טוב". 
זה דורש מאיתנו לאהוב אותם באמת ומכל הלב גם בסיטואציות שכל מה שאנחנו רוצים זה לצרוח עליהם,
וחשוב מכך- לאהוב את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו. להימנע משיח מעליב כלפי עצמנו (נו, איזה מטומטמת אני, שוב שכחתי את הדוד דולק...) להמנע מביקורת על הגוף שלנו (איזה שמנה נהייתי...) ולהימנע מביקורת על התוצאות שלנו (לא משנה מה אני עושה, זה יוצא גרוע.)
 
פרגנו לעצמכם, תאהבו את עצמכם ותעריכו את עצמכם-
זאת הדרך הכי טובה ללמד את הילדים להיות בטוחים בעצמם ולאהוב את עצמם.
 

מדריך להורות במתנה

שתפו