איך מספרים לילדים על מוות?

אלה שלומקוביץ
א', 09/20/2015 - 11:38
ילד בוכה ילד עצוב

אתמול בערב התבשרנו כי ילד משכונתנו, הלומד בבית ספרן של הבנות בכתה א', הלך לעולמו.
הוא סבל ממחלה קשה, אבל הילדים שליוו אותו במהלך השנים האחרונות בהן היה חולה, היו צריכים להתעורר הבוקר למציאות קשה, ולהורים רבים לא היו את המילים לדבר על כך איתם.
את הפוסט הזה אני כותבת עבורם.
מאיפה להתחיל?
רבים מאיתנו אינם תופסים כלל את המשמעות של ילד שהולך לעולמו בטרם עת. קשה עלינו המחשבה על כך, ואפילו יותר מכך קשה לנו לשוחח על כך עם הילדים.
אבל, עדיף שהילדים, במיוחד אלה שהכירו אותו, ישמעו על כך מאיתנו, ההורים, כך שתהיה להם האפשרות להוציא את מגוון הרגשות אותם הם חווים, בלי פחד משיפוט וביקורת, שעלולים להגיע מהילדים האחרים במסגרת החינוכית.
אני מאמינה שכדאי להגיד את הדברים באופן פשוט, לספר לילדים את העובדות. אפשר להתחיל ב"אתמול בערב קיבלנו הודעה מעציבה ש... "
אני משתמשת במילה נפטר, אבל תחששו לומר מת. חשוב יותר שהילד יבין את המשמעות של המילה, מאשר שימוש במילים נכונות.
תנו לילדים לשאול ותענו לפי מה שהם שואלים:
למשל:
מה זה אומר שהוא מת?
זה אומר שהוא כבר לא בגוף שלו. הנשמה שלו עולה לשמיים (או לפי אמונתכם) ולא נפגוש אותו יותר.
גם אני אמות?
הוא מת ממחלה מאוד נדירה, שאין אותה לילדים בדרך כלל, ובאופן כללי, ילדים בדרך כלל לא מתים, אפילו ילדים שיש להם את המחלה לפעמים מצליחים להתגבר עליה. אי אפשר לדעת מתי מישהו ימות, אבל אתה כנראה תחייה עוד הרבה שנים, תתבגר, יהיו לך ילדים ונכדים, ורק אחרי שתהייה ממש ממש זקן, תמות, כמו שכל בני האדם מתים.
אני לא רוצה למות!
כמו שאמרתי, ילדים לא מתים בדרך כלל. אנשים מתים כשהם מאד מבוגרים וחיו חיים ארוכים. אני מאמינה שגם אתה תחייה חיים ארוכים מאד ונחייה ביחד עוד הרבה שנים.
גם אתם תמותו?
אף אחד לא יודע מתי מישהו ימות, אבל יש לנו כוונה לחיות חיים ארוכים ומלאים, עד שנראה את הילדים שלך שהם הנכדים שלנו.
בנוסף, תנו מקום לכל הרגשות:
יש ילדים שמתעלמים,
יש ילדים שבוכים ועצובים,
יש ילדים שכועסים,
יש ילדים שפוחדים,
ויש גם ילדים שנבוכים וצוחקים.
הכל לגיטימי.
תנו לזה מקום ותאפשרו לזה להיות.
תשאלו- איך אתה מרגיש עכשיו?
יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור?
יש משהו שאתה יכול לעשות כדי לעזור לך להרגיש טוב יותר?
ולפי התשובה של הילד, תנו לו עזרה.
 
ולסיום,
שאלו אותי לגבי הגעה לשבעה.
שבעה יכולה להיות מקום מאד עצוב ומציף.
אני ממליצה שלא להביא את הילדים לשבעה, אבל להציע להם לכתוב מכתב או לצייר ציור שתעבירו למשפחה,
כך שיהיה להם מקום טקסי להביע את הצער שלהם.
 
שתהיה שנה של בשורות טובות,
אלה. 

מדריך להורות במתנה

שתפו