לא דיברנו עוד על אהבה או איך להתמודד עם תסכולי ההורות?

אלה שלומקוביץ
ה', 07/19/2012 - 12:01
התמודדות עם תסכולים, ילדים מתוסכלים, התמודדות עם כעס, התפרצויות אצל ילדים.

לפני כמה ימים פרסמתי את הסטטוס הזה בפייסבוק:
"להיות הורה זה להרגיש כפול.
להרגיש אותם על כאבם, על שמחתם, על עצבונם, על אושרם.
ובמקביל להרגיש אותי שמרגישה אותם.
וכל השיח הרגשי הזה לפעמים כל כך מציף, שאנחנו לא מצליחים לראות מה עושים שם בתוך הלופים ההוריים.
ולפעמים מספיק קצת להתרחק ולקבל פרספקטיבה אחרת כדי לצאת מהלופ."
 
ואחרי שקראתי את כל התגובות, והרגשתי את כל הכותבות, הבנתי שלא עצרנו לדבר על אהבה.
על הרגש הפשוט, הטבעי, הממלא אותנו בטבעיות בכל פעם שנולד לנו תינוק חדש. ומה יש שם שגורם לרגש המופלא הזה להשתבש לנו לעיתים כל כך קרובות.
 
מי שעוקב אחרי בקביעות יודע שלפני כחצי שנה נולדה בתי השלישית. וכשהחזקתי אותה אחרי הלידה (המופלאה) הלב שלי התמלא באהבה. התרחב מרוב אהבה.
והיא גדלה קצת והתחילה לקשקש ולתקשר ולהתהפך ולברבר ובכל צמיחה שלה הלב שלי התרחב עוד קצת ונהיה לי עוד קצת מקום לעוד קצת אהבה.
ויום אחד, אחת הבנות הגדולות שלי החליטה שהיא מזרן קפיצות וקיפצה עליה. מצאתי את עצמי כועסת ורוגזת וצועקת כמו שרק אמא לביאה שפגעו לה בגור יכולה.
 
בערב, אחרי שהכל נרגע, עצרתי לבדוק מה קרה. וזה הביא אותי לפוסט הזה. הרי גם הגדולה, כתינוקת, הייתה מרחיבה את ליבי ובכל מה שהיא הייתה עושה הייתי מוצאת אור. גם כשלא ישנתי, וגם כשהיא הכאיבה לי, וגם כשהתעצבתי- אהבתי אותה אהבה שלמה ולא הייתי מעלה בדעתי לכעוס עליה על זה שהיא בוכה 3 שעות ברצף. רק חיפשתי איך להקל עליה ומה לעשות עבורה שיהיה לה יותר קל.
 
אז מה קרה לי? ואיך יכול להיות שכשהיא עכשיו בוכה יותר מ5 דקות ברצף זה מוציא אותנו מדעתנו?
 
ועניתי לי- כשאני הולכת לאיבוד בלופ, אני שוכחת לבדוק מה היא רוצה. אני עסוקה במה שהקפיץ אותי ואני אפילו לא עוצרת לבדוק מה אני רוצה שיקרה, אני רק עסוקה ב"לחנך" אותה.
ו"לחנך" אותה זה ללמד אותה מה הסביבה מצפה ממנה, בלי קשר לקול הפנימי שלה שרוצה דברים, וגם בלי קשר לקול הפנימי שלי שאוהב אותה אהבה הורית מלאה ושלמה ורוצה שיהיה לה טוב.
 
מרוב רצון לחנך, אני עושה דברים שמנוגדים לרצון הפנימי ההורי שלי ומשם הדרך לרגשי אשם קצרה מאוד- והופ! הנה הלופ המפורסם.
כן, אני יודעת, היא חיה בחברה, וחשוב שהיא תדע את הכללים ותדע איך להתנהג- הכל נכון. אבל- האם המשמעות של אהבה הורית היא לא היכולת שלנו להיות שם עבורם איפה שהם? גם אם כרגע זה לא בנורמה?
 
ואני אומרת לעצמי וגם לכם- כשהפיוז עולה, תזכרו ברגע הראשון שבו הרגשתם אהבה אליהם. תרגישו את הלב מתרחב. תנשמו את הריח שלהם- גם אם עכשיו היא בדיוק בהתפרצות זעם מטורפת או מרביצה לאחותה הקטנה.
 
אז- תשאלו את עצמכם- מה אני רוצה עכשיו?
ואת התשובה תגידו לילד שלכם-
ותשאלו אותו מה הוא רוצה עכשיו?
ותקשיבו היטב לתשובה.
 
וכשרצון פוגש רצון,
תמיד אפשר למצוא פתרונות.

מדריך להורות במתנה

שתפו